<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כתובה פ"ג</h1>
<h2>דף טו:</h2>
היא אומרת, בתולה נשאתי וכתובתי מאתים, והוא או יורשיו אומרים, בעולה נשאת ואין לך אלא מנה. אם יש עדים שעשו לה מנהג בתולות, כגון מיני שמחה או מלבוש ידוע שאינו כי אם לבתולות נוטלת מאתים. ונאמן אדם להעיד, כשהייתי קטן זכורני שנעשית לפלונית מנהג בתולות. ואם אין עדים נוטלת מנה. ואם הבעל קיים משביעתו שבועת התורה שכן הוא, שהוא כמודה מקצת. וכל זה במקום שאין כותבין כתבה.
<h2>דף כב:</h2>
אשה שהוציאה שטר כתבתה בלא גט ואמרה לבעלה, גרשתני ואבד גטי, שנאמנת כדפי' בהלכות גטין, ואמרה תן לי כתובתי, ואומר, לא גרשתיך, יתן עיקר כתבה ולא התוספת עד שתוציא גטה, או תביא ראייה שנתגרשה.
<h2>דף כח.</h2>
היא אומרת, בתולה נשאתי וכתובתי מאתים, והוא או יורשיו אומרים, בעולה נשאת ואין לך אלא מנה. אם יש עדים שעשו לה מנהג בתולות, כגון מיני שמחה או מלבוש ידוע שאינו כי אם לבתולות נוטלת מאתים. ונאמן אדם להעיד, כשהייתי קטן זכורני שנעשית לפלונית מנהג בתולות. ואם אין עדים נוטלת מנה. ואם הבעל קיים משביעתו שבועת התורה שכן הוא, שהוא כמודה מקצת. וכל זה במקום שאין כותבין כתבה.
<h2>דף מח.</h2>
בתשובות הגאונים יש, שאם לא הניח כדי כתבתה ואמרה אל תקברו בעלי משלו שומעין לה.
<h2>דף מט:</h2>
דיני כתבה. דין התוספת כדין עיקרה. אין הכתבה נגבית עד לאחר מיתת הבעל או אם גרשה. ותקנת חכמים שנגבית מזבורית שדותיו. ולא תגבה משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת הבעל, ולא משבח שהשביח הלוקח, אע"פ שבעל חוב גובה השבח. ואם בכתבתה מעות סתם נוטלת מפחות שבמטבעות, שאם נשאה במקום אחד וגירשה במקום אחר ומעות מקום נשואין טובים יותר נותן מעות מקום גירושין. מקום גירושין טובים נותן כמקום נשואין. אבל אם פירש בכתבתה מטבע ידוע בין בעיקר בין בתוספת הוי כדין המלוה חבירו ממטבע ידוע שנותן לו כמה שהלווהו. ולא תגבה רק מן הקרקע. אבל תקנת גאונים בכל הישיבות לגבות אחרי מות בעלה אף ממטלטלין. וכן כל שאר תנאי כתבה חוץ מכתבת בנין דכרין, שאומ' שאין יורשין כתבת אמן רק מן הקרקע. וטוב להוציא מספק ולכתוב בכתבתה ממקרקעי וממטלטלי ונמצאת אלמנה גובה ממטלטלי בלא תקנת הגאונים אם הם בעין. ודווקא לוקח מפקיע כתבה ממטלטלין אבל לא מקבל מתנת בריא לדברי ר"י בר ברוך, אבל לדברי ר"י מפקיע כמו מכר, שהרי מקבל מתנת בריא אלים מירושה דאוריתא, דתנן [גיטין מ"ח ע"ב], אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים, ומקבל מתנה בכלל משועבדים הוא, הילכך כי תקון גאונים לגבות כתבה ממטלטלי הני מילי מירושה, אבל לא ממקבל מתנת בריא. אבל מקבל מתנת שכיב מרע שאינה אלא מדרבנן אינה מפקעת בק"ו מירושה דאוריתא.
<h2>דף נד.</h2>
גירשה משביעין אותה אפילו בבית דין ולא סגי בנדר. (שכתבת אלף זוז ובעל אומר שקבלה הכל). גירש אשתו לרצונו גובה בלא שבועה ואין שמין כסות [ש]עליה, שהרי לקחן לה וזכתה בה, והוא רוצה להוציאה ולא היא. הפוגמת כתובתה, כגון [שכתובתה אלף זוז ובעל אומר שקבלה הכל והיא] טוענת נתקבלתי מנה אפילו דקדקה לחשב חצי פרוטה, ואפילו יש לה עדים במקצת שנטלה, לא תפרע בלא שבועה. הוא אומר נתקבלת הכל והיא אומרת לא נתקבלתי כלום ועד מעיד שנתקבלה הכל או מקצת, לא תפרע כל כתבתה שלא בשבועה. וכן הנפרעת שלא בפניו כגון שגרשה והלך במקום רחוק לו, אחר שתשבע בית דין מגבין כתבתה מנכסיו. הלך למקום קרוב שולחין ומודיעין אותו ואם לא יבא תשבע ותטול.
<h2>דף נה.</h2>
דיני כתבה. דין התוספת כדין עיקרה. אין הכתבה נגבית עד לאחר מיתת הבעל או אם גרשה. ותקנת חכמים שנגבית מזבורית שדותיו. ולא תגבה משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת הבעל, ולא משבח שהשביח הלוקח, אע"פ שבעל חוב גובה השבח. ואם בכתבתה מעות סתם נוטלת מפחות שבמטבעות, שאם נשאה במקום אחד וגירשה במקום אחר ומעות מקום נשואין טובים יותר נותן מעות מקום גירושין. מקום גירושין טובים נותן כמקום נשואין. אבל אם פירש בכתבתה מטבע ידוע בין בעיקר בין בתוספת הוי כדין המלוה חבירו ממטבע ידוע שנותן לו כמה שהלווהו. ולא תגבה רק מן הקרקע. אבל תקנת גאונים בכל הישיבות לגבות אחרי מות בעלה אף ממטלטלין. וכן כל שאר תנאי כתבה חוץ מכתבת בנין דכרין, שאומ' שאין יורשין כתבת אמן רק מן הקרקע. וטוב להוציא מספק ולכתוב בכתבתה ממקרקעי וממטלטלי ונמצאת אלמנה גובה ממטלטלי בלא תקנת הגאונים אם הם בעין. ודווקא לוקח מפקיע כתבה ממטלטלין אבל לא מקבל מתנת בריא לדברי ר"י בר ברוך, אבל לדברי ר"י מפקיע כמו מכר, שהרי מקבל מתנת בריא אלים מירושה דאוריתא, דתנן [גיטין מ"ח ע"ב], אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים, ומקבל מתנה בכלל משועבדים הוא, הילכך כי תקון גאונים לגבות כתבה ממטלטלי הני מילי מירושה, אבל לא ממקבל מתנת בריא. אבל מקבל מתנת שכיב מרע שאינה אלא מדרבנן אינה מפקעת בק"ו מירושה דאוריתא.
יחד לה קרקע בכתבתה בד' מצרים או במצר אחד, או יחד מטלטלין ונמכרו ונלקח בהם מטלטלין אחרים וידוע שהם מדמי ראשונים נוטלת בלא שבועה. התנה שתגבה כתבתה בלא שבועה [או שתהא נאמנת בכל מה שתטעון גובה ממנו בלא שבועה], לגבות מיורשין תשבע ותטול. התנה שתגבה מיורשין בלא שבועה, או שתהיה נאמנת על היורשין נוטלת בלא שבועה. אבל באה לטרוף ממשעבדי תשבע, שאין מועיל תנאו להרע לאחרים.
<h2>דף סט:</h2>
דיני כתבה. דין התוספת כדין עיקרה. אין הכתבה נגבית עד לאחר מיתת הבעל או אם גרשה. ותקנת חכמים שנגבית מזבורית שדותיו. ולא תגבה משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת הבעל, ולא משבח שהשביח הלוקח, אע"פ שבעל חוב גובה השבח. ואם בכתבתה מעות סתם נוטלת מפחות שבמטבעות, שאם נשאה במקום אחד וגירשה במקום אחר ומעות מקום נשואין טובים יותר נותן מעות מקום גירושין. מקום גירושין טובים נותן כמקום נשואין. אבל אם פירש בכתבתה מטבע ידוע בין בעיקר בין בתוספת הוי כדין המלוה חבירו ממטבע ידוע שנותן לו כמה שהלווהו. ולא תגבה רק מן הקרקע. אבל תקנת גאונים בכל הישיבות לגבות אחרי מות בעלה אף ממטלטלין. וכן כל שאר תנאי כתבה חוץ מכתבת בנין דכרין, שאומ' שאין יורשין כתבת אמן רק מן הקרקע. וטוב להוציא מספק ולכתוב בכתבתה ממקרקעי וממטלטלי ונמצאת אלמנה גובה ממטלטלי בלא תקנת הגאונים אם הם בעין. ודווקא לוקח מפקיע כתבה ממטלטלין אבל לא מקבל מתנת בריא לדברי ר"י בר ברוך, אבל לדברי ר"י מפקיע כמו מכר, שהרי מקבל מתנת בריא אלים מירושה דאוריתא, דתנן [גיטין מ"ח ע"ב], אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים, ומקבל מתנה בכלל משועבדים הוא, הילכך כי תקון גאונים לגבות כתבה ממטלטלי הני מילי מירושה, אבל לא ממקבל מתנת בריא. אבל מקבל מתנת שכיב מרע שאינה אלא מדרבנן אינה מפקעת בק"ו מירושה דאוריתא.
<h2>דף פ:</h2>
ותקנו חכמים שכל נכסי הבעל אחראין וערבאין לכתבתה, אפילו לא שוה הכתובה רק מנה ונכסי הבעל שוה אלף זוז, כל מה שימכור משכתב הכתובה ולאחר מיתה ולא מצאה בני חורין גובה מהם, אע"פ שיכול הבעל למכור כל שירצה ומכירתו מכירה.
<h2>דף פז.</h2>
יחד לה קרקע בכתבתה בד' מצרים או במצר אחד, או יחד מטלטלין ונמכרו ונלקח בהם מטלטלין אחרים וידוע שהם מדמי ראשונים נוטלת בלא שבועה. התנה שתגבה כתבתה בלא שבועה [או שתהא נאמנת בכל מה שתטעון גובה ממנו בלא שבועה], לגבות מיורשין תשבע ותטול. התנה שתגבה מיורשין בלא שבועה, או שתהיה נאמנת על היורשין נוטלת בלא שבועה. אבל באה לטרוף ממשעבדי תשבע, שאין מועיל תנאו להרע לאחרים.
גירשה משביעין אותה אפילו בבית דין ולא סגי בנדר. (שכתבת אלף זוז ובעל אומר שקבלה הכל). גירש אשתו לרצונו גובה בלא שבועה ואין שמין כסות [ש]עליה, שהרי לקחן לה וזכתה בה, והוא רוצה להוציאה ולא היא. הפוגמת כתובתה, כגון [שכתובתה אלף זוז ובעל אומר שקבלה הכל והיא] טוענת נתקבלתי מנה אפילו דקדקה לחשב חצי פרוטה, ואפילו יש לה עדים במקצת שנטלה, לא תפרע בלא שבועה. הוא אומר נתקבלת הכל והיא אומרת לא נתקבלתי כלום ועד מעיד שנתקבלה הכל או מקצת, לא תפרע כל כתבתה שלא בשבועה. וכן הנפרעת שלא בפניו כגון שגרשה והלך במקום רחוק לו, אחר שתשבע בית דין מגבין כתבתה מנכסיו. הלך למקום קרוב שולחין ומודיעין אותו ואם לא יבא תשבע ותטול.
וכשתטרוף או תגבה תקנו להשביעה בנקיטת חפץ חוץ לבית דין ולא בב"ד, שמא לא תדקדק בשבעתה. ותשבע שלא הניח אצלה כלום ולא מכרה או מחלה לו כתבתה. ושמין אפילו כסות שעליה כל שיש לה ופוחתת מכתבתה. ואם ירצו יתומים ידירוה בב"ד כל מה שירצו שלא נפרעה ולא מחלה. מתה קודם שתשבע אין יורשיה נוטלין כלום מכתובתה. נשאת קודם שתשבע, נשבעת אחר הנשואין ונוטלת, אבל אינה נודרת שמא יפר לה הבעל. ואומר ר"י, כי נדר על דעת רבים יועיל בזה.
<h2>דף פז:</h2>
הפוחתת כתבתה, שהוציאה שטר כתובה מאלף זוז, [הוא] או', נתקבלה הכל, [והיא] אומרת, לא קבלתי כלום ואין לי רק חמש מאות זוז וזה שכתב אלף אמנה היה, נפרעת שלא בשבועה. אמרה, אין [ב]שטר (ב)כתבתי רק חמש מאות זוז, הרי הודתה שהשטר שקר ונשבע שבועת היסת ונפטר מכלום.
<h2>דף פח:</h2>
מעשה בא לפני ר"ת באשה שהושיבה בעלה חנוונית ומינה אפטרופוס והיתה נושאת ונותנת מהרבה מעות בבית ואומרת לבעלה שאינו שלו, ופסק שאין יכול הבעל להשביעה.
<h2>דף פט.</h2>
אשה שהוציאה שטר כתבתה בלא גט ואמרה לבעלה, גרשתני ואבד גטי, שנאמנת כדפי' בהלכות גטין, ואמרה תן לי כתובתי, ואומר, לא גרשתיך, יתן עיקר כתבה ולא התוספת עד שתוציא גטה, או תביא ראייה שנתגרשה.
אמר הבעל, גרשתיך וקבלת עיקר כתבתך ותוספת ושובר שכתבת לי אבד, תשבע בנקיטת חפץ [ו]נותן לה העיקר ונשבע הוא היסת על התוספת. ולא יפרע תוספת, מגו דאיבעי אמר לא גרשתיך ולא יתחייב בתוספת. בידה גט ולא הכתבה ובמקום שאין כותבין גובה עיקר, במקום שכותבין נשבע הבעל היסת ונפטר אף מהעיקר עד שתוציא הכתבה.
<h2>דף פט:</h2>
בידה שני גטין ושני כתובות גובה שתי כתובות. בידה שני כתובות וגט אחד אין גובה רק אחת. ואם שתי הכתבות שוות גובה מזמן האחרונה. אם באחת תוספת על חברתה גובה איזו שתרצה ותתן לבעל השנייה. בידה שני גטין וכתבה אחת, או גט וכתבה [אחר מיתת הבעל], והגט אחרון [אין לה אלא כתובה אחת]. אבל אם בידה גט וכתבה אחר מיתת הבעל במקום שאין כותבין, והגט ראשון גובה בגט עיקר כתבה ובכתבה כל שיש בה, שהרי זכתה בה במיתתו.
<h2>דף קד.</h2>
במקום שכותבין כתובה, כל זמן שמוציאה כתובתה אפילו בבית אביה אפילו אחר מאה שנה נשבעת וגובה. אין מוציאה אפילו עיקר כתובה אין לה אפילו תבעה ביום מיתת בעלה, וכן הגרושה. אבל במקום שאין כותבין אך סומכין על תנאי בית דין אפילו אין מוציאה גובה עיקר כתובה, וגרושה כמו כך, אבל לגבות התוספת צריך ראייה ברורה בכל מקום. והאלמנה אם היא בבית בעלה לעולם [לא מחלה כתובתה], בבית אביה עד עשרים וחמש שנה ולא יותר, שאלו לא מחלה לא שתקה. אבל אם היורשין מטפלין במזונותיה אפילו היא בבית אביה גובה אפילו לאחר כ"ה שנה, שזה שלא תבעה מפני שבושה מהיורשים. ופי' הש"ר בשם ר"י, שמה שאמר ר' יוחנן [ב"מ י"ז ע"א] הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום, זה בין במנה בין במאתים, בין במזון האשה והבנות, בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין, בין נקיטא כתבתה בין לא נקיטא, אי טעין ואמר פרעתיך לא מהימן, ואזדא ר' יוחנן לטעמא דאמר [ב"ב קע"א ע"ב] כותבין שובר. ודווקא לעניין מנה ומאתים, אבל מן התוספת נאמן. והשיב הר"מ מלונדרש, דהשתא דגבי' ממטלטלין אין ליורשי בעלה כלום בהם בפני יורשי כתבתה, ולא כן פסקו הגאונים אם לא נשבעה דאין אדם מוריש שבועה (לנו) ליורשיו.
<h2>דף קי:</h2>
דיני כתבה. דין התוספת כדין עיקרה. אין הכתבה נגבית עד לאחר מיתת הבעל או אם גרשה. ותקנת חכמים שנגבית מזבורית שדותיו. ולא תגבה משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת הבעל, ולא משבח שהשביח הלוקח, אע"פ שבעל חוב גובה השבח. ואם בכתבתה מעות סתם נוטלת מפחות שבמטבעות, שאם נשאה במקום אחד וגירשה במקום אחר ומעות מקום נשואין טובים יותר נותן מעות מקום גירושין. מקום גירושין טובים נותן כמקום נשואין. אבל אם פירש בכתבתה מטבע ידוע בין בעיקר בין בתוספת הוי כדין המלוה חבירו ממטבע ידוע שנותן לו כמה שהלווהו. ולא תגבה רק מן הקרקע. אבל תקנת גאונים בכל הישיבות לגבות אחרי מות בעלה אף ממטלטלין. וכן כל שאר תנאי כתבה חוץ מכתבת בנין דכרין, שאומ' שאין יורשין כתבת אמן רק מן הקרקע. וטוב להוציא מספק ולכתוב בכתבתה ממקרקעי וממטלטלי ונמצאת אלמנה גובה ממטלטלי בלא תקנת הגאונים אם הם בעין. ודווקא לוקח מפקיע כתבה ממטלטלין אבל לא מקבל מתנת בריא לדברי ר"י בר ברוך, אבל לדברי ר"י מפקיע כמו מכר, שהרי מקבל מתנת בריא אלים מירושה דאוריתא, דתנן [גיטין מ"ח ע"ב], אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים, ומקבל מתנה בכלל משועבדים הוא, הילכך כי תקון גאונים לגבות כתבה ממטלטלי הני מילי מירושה, אבל לא ממקבל מתנת בריא. אבל מקבל מתנת שכיב מרע שאינה אלא מדרבנן אינה מפקעת בק"ו מירושה דאוריתא.
